אפריל 2016

כיצד מדריכים יכולים לבחור תמות עצמאיות ולהוביל את הקבוצה דרך נתיבים מפתיעים ומעוררי מחשבה? ליהיא ספיר מציעה להפוך את ההדרכה במוזיאונים למיזם אישי-אוצרותי. היא מתחילה בנקודה ומגיעה לשמים, תוך שהיא עוברת במסלולים שונים החושפים את היצירתיות הטמונה בהדרכה המוזיאלית.

ההשראה למאמר זה נולדה במהלך ההכנות לחגיגות היובל למוזיאון ישראל, שהחלו במאי 2015. מצאתי את עצמי פוסעת בשבילי המוזיאון כשאני מוקפת ומוצפת בשלל נקודות. הנקודות הצבעוניות היו המאפיין הבולט של אירועי היובל. הכל התחיל מעיצובו החגיגי של לוגו המוזיאון, שקיבל תוספת מנוקדת שהעניקה לו חיים וצבע, כיאה ל”ילד יומולדת”. היו אלה נקודות צבעוניות שהזכירו קונפטי והזרימו קלילות לרצינות של המוזיאון. מנכ”ל המוזיאון, ג’יימס סניידר, סיפר שההשראה לעיצוב שנבחר היתה זוג חפתים מנוקדים שהעניקה לו רעייתו ויצר המעצב הדני הנחשב ג’ורג’ ג’נסן בשנת 1965, השנה שבה נוסד המוזיאון.

לוגו מיוחד לחגיגות היובל למוזיאון ישראל. עיצוב: גיל פרידמן, 2015

לוגו מיוחד לחגיגות היובל למוזיאון ישראל. עיצוב: גיל פרידמן, 2015

חפתים בעיצוב של ג'ורג' ג'נסן (Georg Jensen), 1965

חפתים בעיצוב של ג’ורג’ ג’נסן (Georg Jensen), 1965

לא עברו ימים רבים, ונראה כי המוזיאון חטף אבעבועות רוח או לפחות אדמת צבעונית: הדגלים, הדפדפות, הפרסומים, עיצוב התערוכות, אפילו חנות המוזיאון – כולם כוסו בנקודות צבעוניות.

למעלה משמאל: הכניסה למוזיאון ישראל בשנת היובל להיווסדו, 2015; למעלה מימין: מבט מבחוץ על החנות של מוצרי מוזיאון ישראל; למטה מימין: מתוך התערוכה "יומולדת" באגף נוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל, אוצרת: אורנה גרנות, עיצוב: לילך שטיאט; למטה משמאל: מבט מבפנים על החנות של מוצרי מוזיאון ישראל.

למעלה משמאל: הכניסה למוזיאון ישראל בשנת היובל להיווסדו, 2015; למעלה מימין: מבט מבחוץ על החנות של מוצרי מוזיאון ישראל; למטה מימין: מתוך התערוכה “יומולדת” באגף נוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל, אוצרת: אורנה גרנות, עיצוב: לילך שטיאט; למטה משמאל: מבט מבפנים על החנות של מוצרי מוזיאון ישראל.

ההזמנה לחגיגת יום-ההולדת היתה כמובן מנוקדת, וכך גם הצלחות והמנג’טים שעליהם הוגשו העוגות.

מתוך אירועי היובל למוזיאון ישראל, מאי 2015. צילום: אהרון ברק

מתוך אירועי היובל למוזיאון ישראל, מאי 2015. צילום: אהרון ברק

לפתע, כל שראיתי באולמות המוזיאון היה דרך פריזמת הנקודות, גם המוצגים המוזיאליים: עיטורים על כדים, חריטות על חנוכיות, משיכות מכחול פוינטליסטיות, דסקיות אבן ענקיות בגן הפסלים – ואז זה היכה בי: למה לא להציע לקהל הרחב מסלול עליז וצוהל בעקבות נקודות במוזיאון?

שורה עליונה, מימין: פרט מתוך השמלה הגדולה (ברבריסקה), תיטואן, מרוקו, המאה ה-19, מוזיאון ישראל; קערת ראש צבי, תרבות רקוואי, פרו, 650-1 לספירה, מוזיאון ישראל; סיגלית לנדאו, "Deadsee", הקרנת די.וי.די, 2005, מוזיאון ישראל; קנת נולנד, "לקראת צהוב", 1961, מוזיאון ישראל. שורה תחתונה, מימין: קערת סדר, ספרד, 1480 בקירוב, מוזיאון ישראל; מגדלנה אבאקנוביץ, "נגב", 1987, גן האמנות במוזיאון ישראל; פול סיניאק, "סירת גרר, תעלה בסמואה", 1901, מוזיאון ישראל; צפחת מעוטרת, תרבות וארי פרו, 900-500 לספירה, מוזיאון ישראל.

שורה עליונה, מימין: פרט מתוך השמלה הגדולה (ברבריסקה), תיטואן, מרוקו, המאה ה-19, מוזיאון ישראל; קערת ראש צבי, תרבות רקוואי, פרו, 650-1 לספירה, מוזיאון ישראל; סיגלית לנדאו, “DeadSee”, הקרנת די.וי.די, 2005, מוזיאון ישראל; קנת נולנד, “לקראת צהוב”, 1961, מוזיאון ישראל. שורה תחתונה, מימין: קערת סדר, ספרד, 1480 בקירוב, מוזיאון ישראל; מגדלנה אבאקנוביץ, “נגב”, 1987, גן האמנות במוזיאון ישראל; פול סיניאק, “סירת גרר, תעלה בסמואה”, 1901, מוזיאון ישראל; צפחת מעוטרת, תרבות וארי פרו, 900-500 לספירה, מוזיאון ישראל.

כשמתכננים סיור העוקב אחר מוטיב צורני המשותף ליצירות שונות באולמות המוזיאון, עשויות לעלות תובנות מעניינות. מסלול בעקבות נקודות, למשל, מגלה משמעויות עמוקות הקשורות לארכיטיפ העיגול.

כשמתכננים סיור העוקב אחר מוטיב צורני המשותף ליצירות שונות באולמות המוזיאון, עשויות לעלות תובנות מעניינות. מסלול בעקבות נקודות, למשל, מגלה משמעויות עמוקות הקשורות לארכיטיפ העיגול. השכיחה שבהן קשורה כמובן להיותה של הנקודה עיגול זעיר ללא התחלה, אמצע וסוף, ולכן מסמלת את מעגל החיים, המחזוריות והנצח. עד מהרה תגלו שהנקודה, בהיותה צורה הנדסית, מופיעה כאלמנט עיטורי על מוצגים רבים ומשמשת אמצעי ליצירת ריתמוס ודגם. יהא נושא המסלול אשר יהא, חשוב שהמדריכים יידעו לנמק את בחירתם ולצקת בה משמעות הרלבנטית לקבוצה.

הבחירה לבנות מסלול בעקבות תמה כלשהי, שאינה מופיעה כתערוכה ולא עומד מאחוריה מהלך אוצרותי ועיצובי מכוון, מאפשרת למדריכים ליזום ולהיות סוג של אוצרים, דהיינו ליצור פעולה אוצרותית בתוך אוצרות קיימת.

הבחירה לבנות מסלול בעקבות תמה כלשהי, שאינה מופיעה כתערוכה ולא עומד מאחוריה מהלך אוצרותי ועיצובי מכוון, מאפשרת למדריכים ליזום ולהיות סוג של אוצרים, דהיינו ליצור פעולה אוצרותית בתוך אוצרות קיימת. בכל פעולה של תכנון הדרכה במוזיאון יש בחירה וויתור. אי-אפשר וגם לא מוכרחים להראות הכל (אתגר דומה עומד בפני מורים בכיתה הבוחרים כיצד למקד את התמות שהם מציגים לתלמידיהם מתוך תוכניות הלימוד והידע העצום האצור בהן). המדריכים במוזיאון מחליטים מול אילו מוצגים לשוחח, על אילו מוצגים לוותר ואיזו אמירה לגבש מהתחביר החדש שיצרו.

בפניהם עומדות אפשרויות רבות. למשל, במסלול הנקודות שלעיל התבקשו חברי הקבוצה למצוא מכנים משותפים הנוגעים למשמעויות שיוצרים הנקודות או העיגולים בחפצים המוזיאליים. הם גילו לדוגמה שספירלת האבטיחים בעבודת הווידיאו של סיגלית לנדאו מתחברת באופן מעניין לספירלות המופיעות על שמלת כלה ממרוקו, ומסמלות את מחזוריות החיים ונשיות. הם שאלו את עצמם למשל מדוע נקודות מופיעות כמוטיב קישוטי בתרבויות רבות, או מה היה קורה אם הנקודות היו הופכות למשולשים. בני הנוער שילבו סדנת יצירה של דגמים קישוטיים המורכבים מנקודות, תוך ניסיון ליצור מקצבים עם חוקיות מסוימת וקומפוזיציות התואמות את החפץ שעיטרו (להפעלות אפשריות נוספות במסלול בעקבות נקודות ראו במדור “הפעלות”).

מדריכים, אוצרים ואמנים – מערכת יחסים לא פשוטה

תחביר הדרכתי רגיל עוקב אחר הקונספט האוצרותי ומתווך את התערוכה בהתאם לאמירה של האוצר/ת. כשמדריך במוזיאון בוחר להתוות מסלול עם תחביר עצמאי, עולות כמה שאלות.

תחביר הדרכתי רגיל עוקב אחר הקונספט האוצרותי ומתווך את התערוכה בהתאם לאמירה של האוצר/ת. אוצריה ומעצביה של תערוכה מנסים לכוון את תנועת הקהל. לא כל תערוכה מתוכננת כקו ליניארי המספר סיפור ברור עם התחלה, אמצע וסוף – אך גם מסלול ספורדי מתוכנן מתוך כוונה והצעה להתנהלות מסוימת. כשמדריך במוזיאון בוחר להתוות מסלול עם תחביר עצמאי, עולות כמה שאלות. למשל, עד כמה הוא קשוב להיגיון האוצרותי שהושקע בתערוכה, עד כמה הוא מתנגש עימו, באיזה אופן משתלבת הבחירה העצמאית של המדריך עם המערך האוצרותי הקיים, האם הדרכה עצמאית עלולה, למשל, להחמיץ את חוויית התערוכה כפי שתוכננה בקפידה על-ידי צוות האוצרים והמעצבים ועוד.

כמו כן, יש לקחת בחשבון שותפים נוספים, והם האמנים עצמם (אם הם חיים), שגם להם יש ציפיות ביחס לאופן שבו היצירות שלהם ייחוו על-ידי המתבונן. המתח בין האוצרים לאמנים ולמדריכים בעייתי פחות כשהמדריכים בוחרים מסלול העובר דרך כמה תערוכות. אוצרים ואמנים רבים יברכו ואף יעודדו מגוון נושאי הדרכה שנובעים מתוך התערוכה שלהם, אולם אחרים עלולים להתקומם נגד היוזמה של המדריכים.

התערוכה “קיצור תולדות האנושות” (אוצרת: טניה כהן-עוזיאלי, עיצוב: חנן דה-לנגה), למשל, הזמינה מסע מרתק אל מרחבי ההיסטוריה של המין האנושי משחר האנושות ועד ימינו, בהשראת ספרו רב-המכר של יובל נח הררי. המהלך האוצרותי והעיצובי של התערוכה הכתיב מסלול ליניארי עם התחלה ברורה: הכותרת הראשונה היתה “בראשית”, אחריה הותווה מהלך המציע עוד כעשר תחנות, והסיום הברור נחתם בכותרת: “מכאן והלאה?”. בתוך המסלול הליניארי, האוצרת עצמה הציעה קריאות שונות של התערוכה. בפרסומים השונים נכתב למשל: “בין המעברים הגורליים הללו התערוכה נוגעת בשאלות קיומיות, כגון: מדוע ההומו-סאפיינס שרד וזכה למעמד של שליטה בעולם? מדוע דרושים חוקים ולמה הומצאו מטבעות? כיצד השפיעה המהפכה התעשייתית על תפיסתנו את הזמן ואת המקום? ואולי מסקרן מכל – מה צופן העתיד לאנושות?”. המדריכים בתערוכה הוזמנו לעסוק בשאלות המרתקות הללו ולהמשיך לדון בהן עם הקבוצות גם בתערוכות אחרות.

גירוי נוסף היה הבחירה של האוצרת להציג לצד פריטים ארכיאולוגיים ומוצגים היסטוריים יצירות אמנות עכשוויות, שהעצימו את הקשר בין העבר להווה והעניקו לסוגיות שהתערוכה העלתה משמעות ורלבנטיות עמוקות יותר. המפגש בין ארכיאולוגיה לאמנות עכשווית שפך אור על תופעות אוניברסליות ואיפשר למדריכים להיות נאמנים למטרות שהציבה האוצרת (“להגות בעבר בתקווה להבין טוב יותר את ההווה ואת העתיד”), ובו בזמן ליזום מסלולי המשך ברחבי המוזיאון ולהמשיך לעורר דיון פתוח.

הדרכה בעקבות הקהל
הדרכה נכונה תהיה תמיד קשובה לרצונותיהם של המשתתפים ולצרכים הספונטניים שלהם. מדריכים נדרשים תמיד להיות עם האצבע על הדופק ולזרום עם הקהל, אך האמיצים שבהם יכולים לקבוע מטרת-על ולדון בה מול מוצגים שייבחרו על-ידי המשתתפים. בכל מקרה, המדריכים הם אלה הבוחרים היכן להתחיל את המסע ולאילו גלריות לחשוף את המשתתפים – גם בהתאם לזמן העומד לרשותם וגם בהתחשב במספר הפעמים שחברי הקבוצה כבר ביקרו במוזיאון ובתחומי העניין שלהם.

לא פעם השיח בקבוצה מתעורר לנוכח ההקשרים האקטואליים שעולים מן היצירות. שיח כזה יכול (ורצוי) להטות את נושא ההדרכה ואף להרחיב אותה כך שתכלול יצירות נוספות המחזקות את הפן האקטואלי של הדיון.

אם נחזור לדוגמה של “קיצור תולדות האנושות”, ייתכן שאחד המשתתפים יתעניין למשל ביחסי הגומלין שבין התערוכה לספר, משתתף אחר יבקש לשמוע על תהליכי שימור ורסטורציה של חפצים ארכיאולוגיים, ואחר יבקש להתבונן בחפצים דרך שאלות של מגדר. על המדריך להיות מצויד מראש במידע שיאפשר לו לענות על כמה מן השאלות שיעלו במהלך ההדרכה. לא פעם השיח בקבוצה מתעורר לנוכח ההקשרים האקטואליים שעולים מן היצירות. שיח כזה יכול (ורצוי) להטות את נושא ההדרכה ואף להרחיב אותה כך שתכלול יצירות נוספות המחזקות את הפן האקטואלי של הדיון.

ההדרכה כמעשה אוצרות

כשמדריך מייצר במוזיאון מסלול עצמאי, יצירתי, בעקבות נושא חתך שיזם, הוא משמש למעשה סוג של אוצר; הוא יוצר תחביר חדש, וזה מוביל לאמירה ייחודית, הרלבנטית לקבוצה. המדריכים יוצאים מגבולותיה המוגדרים של התערוכה ומובילים את הקבוצה מעבר לקירותיה הפיזיים כדי לצקת מוצגים שונים לנושא או לסוגיה שבחרו מראש.

כשמדריך מייצר במוזיאון מסלול עצמאי, יצירתי, בעקבות נושא חתך שיזם, הוא משמש למעשה סוג של אוצר; הוא יוצר תחביר חדש, וזה מוביל לאמירה ייחודית, הרלבנטית לקבוצה. המדריכים יוצאים מגבולותיה המוגדרים של התערוכה ומובילים את הקבוצה מעבר לקירותיה הפיזיים כדי לצקת מוצגים שונים לנושא או לסוגיה שבחרו מראש. ההדרכה עוקפת את האוצרות המקורית ומאפשרת למדריכים ולקבוצה להרחיב את נושאי הדיון ולחוות הדרכה בין-תחומית. מדריכים הפועלים במוזיאונים שבהם מוצגות כמה תערוכות יכולים למצוא ביתר קלות נושאים חדשים שהאוצר/ת “לא התכוונו” אליהם. בחירה בנושאים הרלבנטיים לקהל היעד תורמת לביקור משמעותי ומסעיר יותר. הנושאים יכולים להיות בזיקה לאירוע חדשותי או סוגיה תרבותית, או אפילו חוויה אישית של המדריך.

לבניית המסלולים ביוזמת המדריכים יכולים להיות כיוונים שונים:
• נושאי חתך תמטיים: דמות האשה; מחאה; פרחים; חשיבה מחוץ לקופסה
• הדרכה סביב ערך מסוים: פלורליזם; צדק חברתי; סובלנות
• סוגיות פילוסופיות: מהי אמנות; בשביל מה צריך מוזיאונים; האם מוזיאון צריך להפעיל צנזורה
• הדרכה בעקבות מוטיב סגנוני: אור וצל; צבע; אשליית עומק; צורה (נקודות למשל)

על כחולים, אבנים וטירות מעופפות
כדי להמחיש את מגוון ההקשרים האפשריים שמדריכים יכולים לבחור, ניקח יצירה אחת ונראה שלושה מסלולים שונים שבהם היא יכולה להשתתף: הציור “טירה בפירנאים” של האמן הבלגי רנה מגריט.

רנה מגריט, "טירת הפירנאים", שמן על בד, 1959

רנה מגריט, “טירת הפירנאים”, שמן על בד, 1959

ההקשר האוצרותי שהיצירה מוצגת בו הוא אחת התחנות באוסף הקבע של מוזיאון ישראל, בחלק של האמנות המודרנית, בגלריה המוקדשת לסוריאליזם תחת הכותרת “אמנות – מציאות – חלום”.

הגלריה לאמנות מודרנית, מוזיאון ישראל

הגלריה לאמנות מודרנית, מוזיאון ישראל

מדריכים המתכננים מסלול כרונולוגי בעקבות זרמים ומגמות באמנות המודרנית יגיעו לתחנה זו באופן טבעי, אך היצירה יכולה גם להיות חלק ממסלולים אחרים לגמרי. למשל: מסלול בעקבות עננים, קווי אופק או נקודות מבט. נניח שהתמה שנבחרה למסע עם הקבוצה היא “כחול באמנות”. ניתן לבחור מוצגים מתחומים שונים שבכולם דומיננטי הצבע הכחול. מול ציורו של מגריט ניתן לכוון את מבטם של חברי הקבוצה לגילוי המדהים שאין בו אף טיפה של אדום או צהוב (שהם שניים משלושת צבעי היסוד), כמו גם אף אחד מהצבעים המשלימים (ירוק, כתום וסגול). כל כולה של היצירה גוני תכול-אפור ולבן.

או אז אפשר להעלות בפני הקבוצה את השאלה, כיצד הדומיננטיות של הצבע הכחול משפיעה על הצופה? במקרה של “הטירה בפירנאים”, הכחולים מעוררים חוויה שמימית, רוחנית, של מראה חלומי נשגב, אולם בה בעת יוצרים אצל הצופה תחושה מלנכולית, קרה ומרוחקת. האם יתעוררו תחושות דומות מול מוצגים אחרים שבהם השמים התכולים כה דומיננטיים, למשל מול היצירה “החלל הרואה” של ג’יימס טורל או “יום השוויון” של מיכה אולמן? בחינה של השאלה הזו, ואחרות, תסייע לצופה להרחיב את מגוון התחושות שלו מול צבע השמים כנושא היצירה ומול נוכחותו של הכחול בכלל.

מימין: ג'יימס טורל, "החלל הרואה", 1890; רנה מגריט, "טירת הפירנאים", שמן על בד, 1959; מיכה אולמן, "יום השוויון", 2005–2009

מימין: ג’יימס טורל, “החלל הרואה”, 1890; רנה מגריט, “טירת הפירנאים”, שמן על בד, 1959; מיכה אולמן, “יום השוויון”, 2005–2009

שלוש היצירות הללו יכולות להיכלל גם במסלול העוסק בנקודות מבט – מלמטה (טורל), ממול (מגריט) ומלמעלה (אולמן) – ולעורר דיון על האופן שבו אמנים מנתבים ומעצבים את נקודת המבט של הצופה ועל כוחה של האמנות בהקשר זה.

כשם שאפשר להוביל קבוצה למסע בעקבות שמים ביצירות אמנות, אפשר להתוות מסע הפוך לגמרי: מסלול בעקבות אבנים. בעוד שבמסלול הכחול הצופים עברו מסע אוורירי ורוחני – במסלול האבנים המישור הארצי יהיה דומיננטי יותר. לאחר שימנו תכונות של אבנים, כגון חוזק, קשיות, קור ועוד, יוכלו המשתתפים לשתף בתחושות ובמחשבות שהאבן מעוררת בהם: עוצמה, הוד, נוף קדומים, טבע ששרד זמן אבולוציוני וכדומה. הם יגלו למשל שהאדם בתקופה הניאוליתית יצר צלמיות מאבן גיר קשה כדי לחזק את כוחן המאגי ואת עוצמתן, או שאבני גיר שימשו גם מצע לכתובות הקדשה בגלל עמידותן בפני פגעי הזמן ויכולתן להעניק חיי נצח למונומנטים שנועדו להאדיר מנהיגים או אלים.

מימין: כתובת הקדשה לטינית, קיסריה, 36-26 לספירה; רנה מגריט, "טירת הפירנאים", שמן על בד, 1959; חלוק, מהתקופה הניאוליתית-קיראמית

מימין: כתובת הקדשה לטינית, קיסריה, 36-26 לספירה; רנה מגריט, “טירת הפירנאים”, שמן על בד, 1959; חלוק, מהתקופה הניאוליתית-קיראמית

ואם הזכרנו שמים ואבן, ציורו של מגריט טומן בחובו עוד ועוד מסלולים: מסלול בעקבות חוקי הפיזיקה דרך שלושה יסודות, גז (שמים, עננים), מוצק (סלע, אבן, יבשה) ונוזל (ים, גלים), וכמובן מסלול שעניינו ביטול כוח הכבידה ודימויים הקשורים אליו בספרות, בשירה, בקולנוע, בפסיכואנליזה ובתחומים רבים אחרים.

היצע רחב של מסלולים יעורר את המבקרים לשוב למוזיאון ולנסות בכל פעם מסלול חדש, ובו בזמן יעניק למדריכים אפשרויות מגוונות לביטוי, ליצירתיות ולאמירה אישית.

היצע רחב של מסלולים יעורר את המבקרים לשוב למוזיאון ולנסות בכל פעם מסלול חדש, ובו בזמן יעניק למדריכים אפשרויות מגוונות לביטוי, ליצירתיות ולאמירה אישית. יוזמות מסוג זה יעוררו במדריכים תשוקה והתלהבות, בעיקר אם נהגו במשך זמן רב להסתפק בנוסח ההדרכה שהוכתב להם. מדריכים שיעזו לבנות מדי פעם מסלולים לפי נושאים שבחרו וחקרו בעצמם יגלו, ממש כמו חברי הקבוצה שבהדרכתם, את המוזיאון ואת המוצגים בו מחדש, ויהפכו את עבודתם היומיומית למסע מרתק ומרגש של גילוי ולמידה. השמים הם הגבול.